המשך מחשבות על התכווצות Pace
עודכן: 16 ביוני
בשיחה עם גלריסטית מוערכת וידידה, היא הפנתה אותי להשוות את סגירת המגה-גלריות והעודפות בירידים דווקא להצלחה היחסית של בתי המכירות הפומביות לפי הדוח האחרון של UBS וארט באזל. היא גם הפנתה אותי לכמה התייחסויות חדות בנוגע לפגיעות המודל של המגה-גלריות, ולכך שלפי הדוח, לצד סגירות בולטות, נרשמו גם לא מעט פתיחות והתרחבויות של גלריות במודלים גמישים יותר. בין היתר, היא שלחה לינק לדברים שכתב האספן המרתק Sylvain Levy, שאגב היה לי הכבוד להיות חלק מקבוצה מצומצמת שפגשה אותו באוקטובר, כחלק מהסיור של אווטסט לסין.
בעקבות כל זה צללתי שוב לנתונים. אם אתם לא אוהבים מספרים, מוזמנים לקפוץ שלוש פסקאות ולקבל תקציר במילים אנושיות כולל ניתוח.
___
בתי המכירות באמת התאוששו ב-2025 יותר מהר מהגלריות , עם עלייה שנתית של כ-9% במכירות הפומביות הציבוריות. אבל להביט רק בשנה האחרונה זו טעות. שנת השוואה סבירה יותר היא 2022, אז השוק היה בשיאו: 67.8 מיליארד דולר. בתי המכירות עדיין רחוקים מאוד מהשיא שלהם אז: כ-20.7 מיליארד דולר עכשיו לעומת 26.8 מיליארד דולר אז. כלומר, ירידה של כ-23%. לכן קשה לומר שהם "משגשגים"; נכון יותר לומר שהם חוו תיקון חזק, בעיקר בקצה העליון של השוק. עוד אחזור לזה.
הגלריות, לעומת זאת, התאוששו לאט יותר ב-2025, עם עלייה של כ-2% בלבד, אבל הן גם ירדו פחות ביחס ל-2022: מ-37.2 מיליארד דולר אז ל-34.8 מיליארד דולר עכשיו, ירידה של כ-6.5%. הבעיה שלהן היא פחות קריסה במחזור ויותר שחיקת רווחיות, כי העלויות עלו מהר יותר מהמכירות. כאן באמת נכון לדבר על חיפוש מודל חדש: לא עוד התרחבות לשם התרחבות, אלא צמצום, מיקוד וניהול עלויות - כפי שלוי מציע וכפי שהמהלך של Pace ממחיש.
הירידים הם נקודת החיבור בין שתי הקריאות. ב-2025 הם חזרו ל-35% ממחזור הדילרים, כמו ב-2022, אחרי ירידה ל-31% ב-2024. לכן הם אכן תרמו משמעותית להתאוששות הגלריות. אבל זה לא בהכרח סימן לבריאות: אפשר לקרוא את זה גם כתלות גוברת של גלריות במנגנון יקר, צפוף ותחרותי כדי לייצר מכירות.
___
לכן, לדעתי התשובה על פי הנתונים היא שבתי המכירות לא משגשגים מול גלריות קורסות או מול עודף ירידים. שני הסקטורים עדיין נמצאים מתחת לשיא, אבל בדרכים שונות: בתי המכירות נפלו חזק יותר והתאוששו מהר יותר דרך הקצה העליון; הגלריות נפלו פחות, אך סובלות ממבנה עלויות ורווחיות בעייתיים; והירידים הם גם מנוע התאוששות וגם סימפטום של תלות מערכתית.
אבל גם כאן הנתונים עלולים להטעות. מעבר למספרים, צריך לדבר על אסטרטגיה. בעיקר, כיצד בתי המכירות הצליחו העונה לייצר תחושה של עונה חזקה באמצעות שילוב של סחורה נדירה, תזמון מוצלח, ערבויות, ספקטקל וריכוז בקצה העליון. במילים אחרות: הם מכרו הרבה יצירות blue chip, מהסוג שלא יוצא לשוק בכל שנה, וכך יצרו תחושה של זינוק. זו התאוששות ממושמעת ומהונדסת, לא הוכחה לכך שהמודל כולו בריא.
בטווח הארוך, השאלה כבר אינה רק מי ירד ומי התאושש, אלא מה נשאר מהרעיון של אמנות כהשקעה. קריאה שטוחה של הנתונים משאירה אותנו בתוך אותו היגיון פיננסי: ירידות, תיקונים, שיאים, התאוששויות. אבל אולי התיקון העמוק יותר דורש מאיתנו, ומהמודלים הקלאסיים של מכירת אמנות, לחשוב מחדש על ערך אמנותי שאינו מתורגם מיידית לתשואה ורווח - אלא לערכים.
אני מזכיר שאפשר לתמוך בעשייה שלי בנושא כסף ואמנות בפטראון: