המוזיאונים מתרוקנים מכסף — והמגה-גלריות ממלאות את החלל

לפני שבועיים, הניו יורק טיימס פרסם תחקיר מקיף על הקשרים ההולכים ומתהדקים בין מוזיאונים בניו יורק למגה-גלריות. במסגרת התחקיר נבחנו 350 תערוכות יחיד של אמנים עכשוויים שהוצגו במוזיאונים הגדולים בעיר מאז 2019 — ונחשף שכמעט רבע מהן הוקדשו לאמנים שמיוצגים על ידי 11 גלריות מסחריות בלבד. בראש הרשימה, ובפער, ניצבת Hauser & Wirth — שכבר עוקפת את גאגוסיאן וצווירנר.

אני חושב על הנתון הזה... רבע מהתערוכות אולי לא נשמע דרמטי, לא נשמע נתון מרגש. אז אנסה להסביר אותו גם לעצמי: צריך להבין את המגרש: זו במה מצומצמת, שכל תערוכה בה היא כרטיס כניסה לקאנון התרבותי. במאמר שלי "אין כסף באמנות" כבר הראיתי שפחות מאחוז מהאמנים בניו יורק מצליחים להתפרנס מאמנות בלבד, ורק כ-5% מצליחים לשרוד בזכות השלמת הכנסה. אלו ברובם אמני גלריות. אבל הדיון פה הוא לא רק על פרנסה — אלא על החיבור בין כסף, חשיפה ומקום בהיסטוריה. מדובר בבמה הכי יוקרתית שיש, ועם השנים רואים איך מי שמחזיק הון — מקבל גם גישה ישירה יותר אליה. לא כטעות, לא כמקרה, אלא כמבנה.

הסיבה? מאוד פשוטה: התמיכה הציבורית נשחקה (וטראמפ כבר הודיע על קיצוץ נוסף ב-NEA אחרי שפורסמה הכתבה), התאגידים נסוגו (סאקלר, מישהו?), והמוזיאונים — בחיפוש נואש אחר אוויר — פונים אל הגלריות הגדולות שיכולות לספק מימון, תורמים, לוגיסטיקה, ואפילו את הפקת הקטלוגים.

אבל כמו שאני מראה שוב ושוב — אין תמיכה נקייה מהשפעה. אם השוק מוביל, השוק קובע את הכללים. מי שמכניס כסף — מכניס גם את הסיפור שהוא רוצה לספר. במוזיאונים, שאמורים לשמר ולהציג את ההיסטוריה התרבותית, זו כבר לא שאלה טכנית של מימון. זו שאלה עמוקה של ערכים: מי מספר לנו את הסיפור של עצמנו?

זה לא עניין של טובים ורעים. גם לא של חוקיות. זו שאלה של אחריות ציבורית. בלי רגולציה, בלי דיון ערכי אמיתי, הכוח עובר למי שיש לו כסף להזרים. לא כי זה זדוני, אלא כי ככה זה עובד. ולכן — אנחנו צריכים לשאול: מי בוחר? מי מוביל? מי מחליט מה "שווה" תערוכה?

ועכשיו, שנייה לישראל:

גם כאן, שדה האמנות נמצא בידיים של קומץ גלריות, וועדות רכישה, אספנים וקרנות. גם כאן התקציבים הציבוריים צנועים מאוד, והולכים ומצטמצמים. גם כאן אין רצים בתור לממן תרבות. וגם כאן — נשאלת אותה שאלה:

אם היינו בודקים את המוזיאונים הגדולים בארץ, כמה מהתערוכות שלהם מוקדשות לאמנים מהגלריות הגדולות? איזו גלריה הייתה זוכה בתואר "Hauser & Wirth של ישראל"?

והשאלה החשובה באמת: איזה סיפור הכסף מייצר כאן, על התרבות שלנו?